ב-1982 הגיע גרעין של "התנועה ליהדות מתקדמת" ליעדו הסופי, קיבוץ לוטן הממוקם 30 קילומטר צפונית לאילת. המקום הוקם כקיבוץ שיתופי לכל דבר, אלא שלפני תשע שנים חל מהפך באג'נדה של החברים. "זה התחיל כשיגעון של איש אחד", מפרטת ליסט סלע, רכזת השיווק של ענף התיירות בקיבוץ. "אחד החברים, מייק קפלין, הביא איתו את האקולוגיה כדרך חיים. כיוון שהיהדות המתקדמת מאמינה בפעולה על-פי חזון לתיקון האדם והעולם, התחברו החברים לרעיון באופן מידי".
היום חיים בלוטן 55 חברים ו-60 ילדים, ואילו 20 חברים נוספים נמצאים בשלבים שונים של תהליך הקליטה. השאיפה, כך מסבירה סלע, היא להגדיל את מספר החברים אך לשמור שלא יעלה על מאה. ממוצע הגילאים בקיבוץ נע בין 35 עד 45, ורוב אנגלוסקסי מוחץ צועד בשביליו. מאז ההסבה הסביבתית הספיק לוטן להצטרף לרשת כפרים אקולוגיים עולמית, ופעילותו נתמכת גם על-ידי האו"ם.
"הקיבוץ שיתופי לגמרי", מעידה סלע. "שלוש ארוחות בחדר האוכל, עבודה משותפת ברפת, במטע התמרים ובענפי השירותים, תקציב אישי, ועדות, ופעמיים בחודש אסיפות בהם נידונות שאלות הקשורות בחיי הקיבוץ".
הקבלה כרוכה בשלושה חודשי היכרות במהלכם מגיעים החברים הפוטנציאליים ללוטן, ולאחריהם מחליטים שני הצדדים אם יחלו בתהליך המועמדות הארוך שנמשך כשנתיים. אם התקבלו, נערך לכבודם טקס מרשים המקביל לחתונה. בטקס הם חותמים על מעין תעודה-כתובה, בה הם מפרטים את מחויבותם לקיבוץ ולעקרונותיו. "אנחנו קיבוץ אקולוגי-רפורמי-שיתופי", מסבירה סלע. "מדובר בסט עקרונות שלא כולם יכולים, או רוצים, לעמוד בו. מהר מאוד מגלים מי מהמועמדים מתאים למקום - ומי לא".
"מי שמחפש בית יפה או מכונית גדולה לא יגיע לכאן". כיפה גיאודזית בלוטן
המחויבות האקולוגית של חברי לוטן מתבטאת בשני תחומים: הראשון הוא חיי הקיבוץ, השני הוא המרכז הלימודי "אקו כיף" אליו מגיעים אנשים מרחבי הארץ והעולם כדי ללמוד בנייה באדמה, קש וצמיגים, וכן חקלאות בשיטת הפרמקלצ'ר. בנוסף, לוטן מפעיל מרכז וואטסו (שיאצו במים) פעיל מאוד, המושך אליו תלמידים, מטפלים ומטופלים.
"הבתים הראשונים שלנו אמנם לא נבנו בשיטה אקולוגית", משחזרת סלע, "אבל כל מבנה חדש כבר נבנה מחומרים ממוחזרים ומכוסה ברשתות צל, כדי להפחית שימוש באנרגיה קונבנציונלית. ברחבי הקיבוץ מפוזרים ספסלים ופינות ישיבה העשויים מחומרים אלטרנטיביים, ואפילו תחנת ההסעה של הילדים בנויה באופן שונה. כל מבנה חדש עשוי מבוץ וקש, ואנו מקווים כי בסופו של דבר כך ייראו כל המבנים כולם".
כדי להמעיט ככל האפשר בשימוש בשקיות ניילון מסתובבים החברים כשעל כתפיהם תיקי בד, וכדי לא לבזבז חומרי גלם הם מפעילים מרכז מיחזור אזורי אליו נאספים חומרים ואריזות מכל הבא ליד. "היום אנחנו שולחים למטמנות האשפה 50% בלבד מהכמות ששלחנו לפני תשע שנים", מעידה סלע בגאווה ומספרת כי ילדי המקום, שנולדים וגדלים לתוך אורח החיים האקולוגי, מפתחים מודעות משמעותית לנושא.
- איך מתחבר אורח החיים הדתי לאקולוגי?
"אנחנו רפורמים בהגדרתנו ומקפידים על קו ליברלי מאוד", משיבה סלע. "יש טקסים מסוימים שאנחנו מנהלים, אבל איש לא מחויב להשתתף בהם. ממש כפי שבנושא האקולוגיה יש פעילים יותר ופחות, כך גם בנושא הדת. איש באמונתו יחיה ללא פגיעה באחרים".
- למי מתאימים החיים בלוטן?
"מי שמחפש בית יפה או מכונית גדולה לא יגיע הנה. לכאן מגיעים אנשים שאוהבים את הטבע, המדבר, החום. אנשים שרוצים להיות הצברים של פעם, לעבוד הרבה וקשה, לבנות את המדינה הזו ויחד גם לשמור על העולם".